פסק-דין בתיק עש"א 19581-05-10

טענות המערערת

המערערת ניהלה חשבון בנק (להלן - החשבון) בסניף יהוד של המשיב (להלן - הסניף). למערערת הוקצתה מסגרת אשראי, שעמדה על סך של 20,000 ש"ח. מעולם לא נמסרה למערערת הודעה כלשהי בדבר ביטול מסגרת האשראי.

ביום 26.4.10 הוצגו לפרעון בחשבון שמונה שיקים בסך כולל של 108,578 ש"ח. פרעון את השיקים העמיד את החשבון ביתרת חובה בסך 70,671 ש"ח. באותו יום התקשר מנהל המערערת לפקיד האשראי בסניף. המנהל הודיע לפקיד, כי לא הספיק לבצע ההפקדות הדרושות לכיסוי החריגה, וכי הן יבוצעו למחרת בשעות הבוקר. הפקיד השיב למנהל, כי מנהלת הסניף וסגניתה אינם נמצאים בסניף. יחד עם זאת,אמר הפקיד, כי אם אותם שיקים טרם סורבו, הרי שהם יכובדו, היות שהמערכת הממוחשבת בסניף כבר סגורה. למרות זאת גילה מנהל המערערת, כי השיקים סורבו באותו יום כל אותם שיקים.

יצויין, כי באותו מועד ביצע המשיב שני חיובים נוספים בחשבון בסך כולל של
37,900 ש"ח, והעביר סכום זה ל"חשבון מוקפא". הדבר בוצע באופן חד צדדי על ידי המשיב, ושלא על דעת המערערת.

בחודש אוקטובר 2009 ובחודש ינואר 2010 סורבו שני שיקים נוספים, שנמשכו מהחשבון מחמת העדר כיסוי מספיק. במצב דברים זה הוכרזה המערערת כלקוח מוגבל.

לפנייתו של מנהל המערערת לסניף בעניין סירובם של שמונת השיקים ביום 26.4.10, נענה המנהל, כי העניין מצוי בבדיקה. אכן מנהל המערערת נוכח לדעת, כי החל ממועד סירובם של שמונת השיקים הנ"ל, 26.4.10, לא הופיעה יותר בדפי החשבון מסגרת האשראי של המערערת. זאת למרות שלא קדמה לכך כל הודעה של המשיב על ביטול מסגרת האשראי, כאמור לעיל.

ביום 28.4.10 סורבו שני שיקים נוספים, שנמשכו מהחשבון, בסך כולל של 15,800 ש"ח, למרות שיתרת החובה בחשבון באותו מועד עמדה על סך של 16,378 ש"ח בלבד.

ביום 30.4.10 סורב שיק נוסף בסך 20,000 ש"ח, למרות שיתרת החובה בחשבון היתה באותה עת בסך 9,780 ש"ח בלבד.

טענות המשיב

החשבון נפתח בחודש ינואר 2009, והתנהל עד ליום 19.3.10 ללא מסגרת אשראי. ביום 19.3.10 הועמדה למערערת מסגרת אשראי בסך 11,000 ש"ח, שעמדה בתוקף עד ליום 21.3.10. ביום 28.3.10 הועמד למערערת מסגרת אשראי בסך 20,000 ש"ח.

אין בידי המשיב כל תיעוד לשיחת טלפון כלשהי, שהתקיימה - כביכול - ביום 26.4.10 בין פקיד בסניף ובין מנהל המערערת, כפי שטוענת המערערת. המשיב מציין, כי המערערת כלל אינה מציינת את שמו של אותו פקיד, שעימו - עפ"י הנטען - שוחח מנהל המערערת. זאת ועוד, הפקיד - ככל שלא היה מורשה חתימה - לא היה מוסמך לשנות את מסגרת האשראי. מעבר לכך, הטענה, כי מנהלת הסניף לא היתה בסניף,  לא נכונה, היות שמנהלת הסניף שהתה בסניף באותו יום משעות הבוקר ועד לשעה 17:00 ברציפות.

ביום 27.4.10 בוטלה מסגרת האשראי בחשבון לנוכח החריגה הגדולה ממסגרת האשראי וכן לנוכח הודעה שהתקבלה בסניף, ולפיה הוגבל חשבון אחר של המערערת בבנק לאומי לישראל בע"מ. גורם נוסף לביטול מסגרת האשראי היתה, כי בבדיקת שיקים שהפקידה המערערת לנכיון העלתה, כי מושך הישיקים הינו בעייתי ואיננו אמין.

למערערת נשלחה הודעה על ביטול מסגרת האשראי, והחשבון זוכה בסכום בו חוייב בגין עמלת הקצאת האשראי.

בשל ביטול מסגרת האשראי, סרב המשיב לכבד את כל השיקים, שהוצגו לפירעון ביום 26.4.10. למרות שעקב אי כיבוד השיקים עמד החשבון ביתרת זכות, חשש המשיב מאי כיבוד השיקים שנמסרו לנכיון, ולכן הועברה יתרת הזכות ל"חשבון מוקפא" עד לפירעון השיקים, שנמסרו לניכיון בחשבון. אכן סכומים אלו זוכו בחשבון לאחר כיבוד השיקים, שנמסרו לניכיון. בעניין זה מציין המשיב, כי המערערת חתמה על הסכמתה לכך, שסכום השיקים, אשר נמסרו לניכיון בחשבון, לא יימשך מהחשבון ע"י המערערת עד לכיבודם של אותם שיקים שנמסרו לניכיון.

דיון והכרעה

אכן אין מחלוקת בין הצדדים, כי מסגרת האשראי, שהיתה תקפה ביום 26.4.12, עמדה על סך של 20,000 ש"ח. עם סיום יום העסקים ביום 23.4.10 עמדה יתרת החובה בחשבון על סך של 18,811 ש"ח בלבד, דהיינו, בתוך מסגרת האשראי. ביום 26.4.10 נרשם בחשבון זיכוי ע"ס 45,200 ש"ח. בעקבות זיכוי זה עמד החשבון ביתרת זכות בסך 26,389 ש"ח. די היה ביתרת זכות זו כדי להביא לכיבוד חלק מהשיקים, שהוצגו לפירעון בחשבון ביום 26.4.10, ולמנוע סירוב גורף של כולם. השיקים שהוצגו לפירעון היה בסך כולל של 108,578 ש"ח, כאשר סך של 46,389 ש"ח מתוך סכום זה היה עדין בתוך מסגרת האשראי. במצב דברים זה יכול היה המשיב לכבד לפחות ארבעה שיקים בסך כולל של 38,739 ש"ח מתוך השיקים שסורבו באותו יום. זאת גם איננו מביאים בחשבון את השיק, שהופקד בחשבון באותו יום בסך 11,600 ש"ח, שאלמלא כן, היה יכול המשיב לכבד עוד שיק נוסף ללא צורך בחריגה ממסגרת האשראי.

בהקשר זה יצויין, כי לפעולת החיוב בסך 37,900 ש"ח, שבוצעה ביום 27.4.10, שדבר תקפותה ידון בהמשך, לא היה שום קשר לסירוב הגורף בנוגע לכל השיקים יום קודם לכן. יתירה מכך, גם אם פעולת חיוב זו נעשתה על ידי המשיב כדין והשליכה על החזרת השיקים, עדין יתרת החובה היתה כזו, שהצדיקה כיבוד שיק אחד מתוך השיקים, שהוצגו לפירעון ביום 26.4.10.

ובאשר לעצם פעולת החיוב מיום 27.4.10, בתשובתו לכתב התובענה טוען המשיב, כי בדיקה של שיקים שהפקידה המערערת לניכיון התברר, שהשיקים נמשכו על ידי גורם בעייתי ובלתי אמין. הדבר הקים חשש אצל המשיב, כי שיקים אלו לא יכובדו, ולכן בוצעה פעולת החיוב הנ"ל בחשבון. הטענה הועלתה באופן סתמי ובלתי מפורט, כאשר איננה נתמכת באסמכתא כלשהי. לא צויין, מהו המידע שקיבל המשיב אודות מושך אותם שיקים. כך גם לא צויין לאילו שיקים מתייחסת טענה זו. אין גם כל פירוט בתגובת המשיב לאופן חישוב סכום החיוב, שביצע המשיב. לפיכך לא הציג המשיב בסיס ממשי לחיוב החשבון, שבוצע על ידי המשיב עקב אותו מידע עלום שקיבל המשיב. המשיב לא הוכיח את ההצדקה ומקור הסמכות לביצוע פעולת החיוב האמורה. לפיכך, ולפחות ככל שהדברים נוגעים לתובענה זו, אין מקום לקחת את סכום החיוב בחשבון בכל הנוגע לאי כיבודם של השיקים נושא התובענה.

העולה מן הדברים הוא, כי היתרה בחשבון ביום 28.4.10 היתה צריכה להיות, אלמלא נלקחה בחשבון פעולת החיוב הנ"ל מיום 27.4.10, בסך העולה על 20,000 ש"ח בזכות, וזאת לאחר כיבוד השיקים,שהוצגו לפירעון באותו מועד בסך כולל של 15,800 ש"ח. לפיכך היה על המשיב לכבד את אותם שני שיקים.

גם את השיק בסך 20,000 ש"ח, שהוצג לפירעון ביום 30.4.12, היה על המשיב לכבד, היות שהחשבון היה נותר לאחר כיבודו ביתרת זכות, אלמלא נוכה ממנו הסך הנ"ל של 37,900 ש"ח.

סיכום